ביטויים משפטיים בארמית

לשימושכם והנאתכם מובאת רשימה של ביטויים משפטיים בארמית אותם ניתן לשלב במסגרת כתבי טענות, כתבי תביעה והגנה וכן בבקשות ובסיכומים על מנת לתת להם מראה מלומד יותר. מומלץ שהשימוש בביטויים בארמית יעשה במידתיות, בהקשר ובהתאם למשמעות שלהם.

אַגַּב אוֹרְחָאבְּהִזְדַּמְּנוּת, תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ
אַגַּב אוֹרְחָאדרך אגב
אדרבה (או אדרבא) להיפך (ההפך הוא הנכון)
אֲדְרָבָה וַאֲדְרָבָהבאופן הפוך לגמרי, באופן מובהק אף יותר; על אחת כמה וכמה, קל וחומר.
אוּמְדָנָאאמדן, הערכה
אִיפְּכָא מִסְתַּבְּרָאהַהֶפֶךְ מִסְתַּבֵּר, ההיפך הוא הנכון
אִיתְּרַע מַזָּלוֹלרוע מזלו
אַלִיבַּא דֶ…לפי דעתו של (פלוני)
אַלִיבַּא דִידִילדעתי
אַלִיבַּא דכּוֹלֵי עַלְמַאלדעת כולם
אֲמִירָה בּעַלְמַאאמירה סתמית שאין לה חשיבות
אֲמַתְלָה (אֳמַתְלָא)תואנה, תירוץ שנוח להשתמש בו.
בְּגוֹבְּתוֹךְ, בָּאֶמְצַע
בּדִיעַבַדלאחר מעשה, במבט לאחור
בּזעִיר אנְפִּיןבאופן ממוזער
בֵּין הַשִּיטִּיןבין השורות, ברמיזה, שלא במפורש
בִּכְדִילשווא, לחינם
בְּלָאו הֲכִיממילא, בכל מקרה, כך או כך
בְּלָאו הָכֵי (בלאו הכי)ממילא, בכל מקרה, בין כך ובין כך
בְּלֵית בְּרֵירָהמחוסר ברירה, כיוון שאין אפשרות אחרת
בַּנִּדּוֹן דִּידַן (בנידון דידן)בעניינו, בעניין שאנו דנים בו
בְּעַלְמַאסתָם, בלי כוונה מיוחדת, בלי שיהיה צורך
בפְּלֻגְתָּאבמחלוקת
בַּר סַמְכָאמומחה, בקי, בעל סמכוּת, אורים ותומים
בָּרִיברור, שאינו מוטל בספק, ודאִי
בְּרישׁ גלֵיבְּפֻמְבִּי, בְּפַרְהֶסְיָה, לְעֵינֵי כֹּל
בְּרַםאבל, אך, אולם – "דְּבָרִים שֶׁאָמַרְתִּי לִפְנֵיכֶם טָעוּת הֵן בְּיָדִי, בְּרַם כָּךְ אָמְרוּ". אָכֵן, אָמְנָם – "בְּרַם זָכוּר אוֹתוֹ הָאִישׁ לְטוֹב".
בִּרְמִיזָארמז, לא במפורש – דַּי לְחַכִּימָא בִּרְמִיזָא
גבה טורא בינייהוהתגלעה ביניהם מחלוקת / סכסוך
גָּדַשׁ אֶת הַסְּאָה (וגם: הִגְדִּישׁ אֶת הַסְּאָה)הגזים בדברים שהוציא מפיו או בהתנהגות שלו, החל לדבר דברים שאינם נכונים/מדויקים, עשה דברים אסורים.
גּוּזְמָאהגזמה, הפרזה – סיפור מומצא שפרטיו מופרזים
גוּפַאעצמו, גופו
גּוּשְׁפַּנְקָאאישור ממקור מוסמך או רשמי, חותם
גִיסַא (מחד גיסא)צד
גָּמַר בְדִעְתוֹגָּמְלָה בְלִבּוֹ הַחְלָטָה, גָּמַר אֹמֶר, גָּמַר בְלִבּוֹ, הגיע להחלטה, הֶחְלִיט, חָרַץ, חָתַךְ, חתך עניין, לָקַח הַחְלָטָה, מָצָא לְנָכוֹן, קִבֵּל הַחְלָטָה, רָאָה לְנָכוֹן
דָּא עָקָאזוהי הבעיה, אלא ש
דְּבָרִים בְּגוֹיש סיבה לדבר, יש ממש בדבר
דברים בעָלְמָאדברי שווא, הבטחות סרק
דידישלי
דִלְעֵילשלמעלה; שנמצא במקום קודם בטקסט
דנן (המקרה דנן)זה; הנ"ל
הַּא בּהַּא תּליאשני העניינים קשורים ותלויים זה בזה. האחד משפיע על מצב השני.
הָא רְאָיָה, הָרְאָיָה (הא ראיה, הראיה)זו ראיה, ביטוי פתיחה להצגת הוכחה
הַיְינוּ הַּךזה אותו הדבר
ודוּקשים לב ל- בלשון המשפטית רווח השימוש במילה 'ודוק' בראש משפט לשם הדגשה, כמו 'שים לב'. הדברים שבאים אחרי 'ודוק' הם בדרך כלל הבהרה, ביאור או הוכחה למה שנאמר קודם לכן.
וְתוּ לֹא (ותו לא)ולא יותר.
זוּטָאקטן, זוטות [נקבה רבות] פרטים לא חשובים
חוּכָא וְאִיטְלוּלָאצחוק ולעג
חוּמְרָאחומרא היא פסיקה שלרוב אוסרת ומחייבת
טָבִין וּתְקִילִיןכסף טוב, מזומן, המחיר המלא
טעות מעיקראטעות יסודית, טעות מהותית.
טענת בָּרִיבהלכה היהודית היא טענה בה אדם טוען טענה מסוימת מכיוון שהוא יודע בבירור שכך היה
יֶש דְּבָרִים בְּגוֹיש סיבה לדבר, יש ממש בדבר
כְּגוֹן דָּאכְּעֵין זֶה, בְּדוֹמֶה לָזֶה, דָּבָר מֵעֵין זֶה
כּדְּבָעֵיכמבוקש, כדרוש, כראוי, כמו שצריך
כְּדִלְהַלָןבאופן המתואר להלן
כְּדִלְקַמָןלפי המופיע מטה
כְּהַאי לִישָּׁנָאבְּזֶה הַלָּשׁוֹן, לֵאמֹר
כּוּלֵי עָלְמָאהכל, דעת הכל, הציבור הרחב
כּל דְאַלִים גָּבַרכל החזק פיסית – גובר
כָּל דִּכְפִיןכל מי שרוצה
לָא בִּכְדִילֹא לָרִיק, לֹא לַשָּׁוְא
לֹא דָּק פּוּרְתָּאלא דייק לגמרי בדבריו, ובאירוניה: שיבש וסילף הכל
לָא מִנַּהּ וְלָא מִקְצָתַהּ (לא מיניה ולא מקצתיה)אין האמירה נכונה ואפילו חלק ממנה אינו נכון, האמירה כלל וכלל לא נכונה
לְאַלְתָּרבּוֹ בַּמָּקוֹם, תֶּכֶף וּמִיָּד.
לְבַרמִחוּץ, מִבַּחוּץ
לְדִידוֹמבחינתו, עבורו
לְדִידִילְגַבַּי, לְפִי דַּעֲתִי, מִצִּדִּי.
לְהַלָּןבהמשך; אחרי כן
לֵית דִּין וְלֵית דַּיָּןשחרור הרסן, מצב בו כל אחד עושה כחפץ לבו ללא התחשבות בכללים
לֵית מַאן דְּפַלִיגאֵין מִי שֶׁחוֹלֵק עַל כָּךְ, הַכֹּל מַסְכִּימִים
לְכָל מָאן דְּבָעֵילכל מי שחפץ, מעונין לדעת אודות דבר מה
לְמַאי נַפְקָא מִנַּהּ?מהי ההשלכה המעשית?
לְעֵלָּא וּלְעֵלָּאמן המעלה הראשונה, במדרגה הגבוהה ביותר
לְשׁוֹן סַגִּי נְהוֹרלָשׁוֹן מְהֻפֶּכֶת, שִׁמּוּשׁ בְּלָשׁוֹן בְּמַשְׁמָעוּת הֲפוּכָה
מַאי טַעֳמָא?מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם מָה?
מֵאִידָךְ גִּיסָאמִצַּד שֵׁנִי, לְעֻמַּת זֹאת
מֵאֵימָתַימִמָּתַי? מֵאֵיזֶה זְמַן? מֵאֵיזוֹ שָׁעָה?
מאן דהואמישהו, איש אחד, פלוני
מֵחַד גִּיסָא … ומאידך גִיסָאמִצַּד אֶחָד … ומצד שני (להצגה של ביטויים סותרים)
מִכְּלָלָאכלל שלא נאמר במפורש אך ניתן להסיקו מתוך הדוגמאות
מִנֵּיהּ וּבֵיהּבּוֹ אוֹ מִמֶּנּוּ בְּעַצְמוֹ, לְאַלְתָּר, בּוֹ בַּמָּקוֹם, מִיָּד
מֵעִקָּרָא, מעיקראמֵרֹאשׁ, מִיְּסוֹד הַדָּבָר, מִלְּכַתְּחִלָּה: הָיְתָה זֹאת טָעוּת מֵעִקָּרָא.
מִקַּדְמַת דְּנָאמקודם לזה, מלפני זה, לפני כן
מַרְעִין בִּישִׁיןמַחֲלוֹת רָעוֹת, פֻּרְעָנֻיּוֹת
נֶחָמָה פּוּרְתָּאנֶחָמַת-מָה, הֲקָלָה כָּלְשֶׁהִי
נִכְסֵי דְלָא נַייְדֵימקרקעין, נדל”ן, נכסים שאינם מיטלטלין
נִכְסֵי מְלוֹגהנכסים שהאישה מביאה איתה כנדוניה מבית אביה לבית בעלה אחרי הנישואים, מתוך כוונה שהקרן של הנכסים ישאר שלה והבעל יהיה רשאי לאכול את הפירות
נִמְצֵינוּ לְמֵדִיםמִכָּאן נַסִּיק, מִזֶּה נָבִין
נַפְקָא מִנַּהּהפקת השלכה מעשית מדיון רעיוני (יוצא מכך כי)
נַפְקוּתהַתּוֹצָאָה אוֹ הָרֵלֵוַנְטִיּוּת שֶׁל הָעִנְיָן: עֵדוּת מֻמְחֶה שֶׁיֵּשׁ לָהּ נַפְקוּת לְגַבֵּי הַמִּקְרֶה הַנָּדוֹן
סֵיפָא (סיפה)סוף, סֵיפה, החֵלֶק האַחרון שֶל מִשפָּט או שֶל פִּסקָה (ההפך: רֵישָא)
עוֹבֵר לְ-קֹדֶם, לִפְנֵי שֶׁ-, סָמוּך לְ-
עוֹרְבָא פָּרַחכִּנּוּי לְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ, הֶבֶל וָרִיק (מילולית: עוֹרֵב פּוֹרֵחַ)
עִניְינֵי דיומָאעִנייני היום, המתרחשים עכשיו
עַסְקִינַןדיברנו על, דַנּוּ בזה, עסקנו בזה, בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים
עפרא דְּאַרְעָאעפַר האָרֶץ – מָשָל לדָבָר חסַר עֵרֶך
פּוּרְתָּא, פֻּרְתָּאמְעַט, קְצָת
פְּלֻגְתָּא, פְּלוּגְתָּאמַחְלֹקֶת, הִתְפַּלְּגוּת בְּדֵעוֹת
פַּרְהֶסְיָה, פַּרְהֶסְיָאפִּרְסוּם, פֻּמְבֵּי, גִּלּוּי בָּרַבִּים
פְּשִיטָאפשוט, ברור, מובן מאליו
צְרִיכָאצָרִיךְ, יֵשׁ צֹרֶךְ
קוּלָאבמטרה להקל, בדרך הלא מחמירה
קָטְלַא קַנְיַאקוֹטֵל קָנִים, קוֹצֵץ קְנֵי סוּף, כִּנּוּי לְאָדָם פָּשׁוּט
קיימא לןמקובל עלינו, ידוע לנו
קֻלָּא, קולאקֹל, הֲלָכָה שֶׁהֵקֵלּוּ בָּהּ חֲכָמִים. הַהֶפֶךְ: חֻמְרָא.
קַמַארִאשׁוֹן, קוֹדֵם בַּסֵּדֶר, מקורי
קְריהאופן בו יש לקרוא
רַבָּא, רַבָּהרַב, גָּדוֹל 
רְבוּתָא, רְבוּתָהגְּדֻלָּה, יִתְרוֹן, מַעֲשֵׂה חִדּוּשׁ.
רַחְמַנַא לִיצְלַןישמרנו האלהים
רֵֽיקָה, רֵֽיקָארֵיק, פּוֹחֵז, כִּנּוּי שֶׁל גְּנַאי לְאָדָם
רֵישׁרִישׁ, עֹנִי, חֹסֶר כֹּל
רֵישָׁאהַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן בְּהַצָּעָה, בְּחוֹזֶה, בְּהַצְהָרָה, בְּמַאֲמָר וְכַדּוֹמֶה
רָמָארָם, גָּבוֹהַּ
שׁאִילְתַּאשְׁאֵלָה פֻּמְבִּית
שׁוּפְרָא דשׁוּפְרָאאֵין כמוהו, יָחִיד במינו, מִסְפָּר אֵחת
שָׁטְיָאשׁוֹטֶה, טִפֵּשׁ
שְׁכִיב מרָעחוֹלֶה, וּבְיִחוּד חוֹלֶה אָנוּשׁ, נוֹטֶה לָמוּת, גוסס
שַׁקְלָא וְטַרְיָאמַשָּׂא וּמַתָּן, עִיּוּן וְדִיּוּן בִּדְבַר-מָה
תַרְתֵי דסַתְרֵישְׁנֵי דְּבָרִים הַסּוֹתְרִים וְנוֹגְדִים זֶה אֶת זֶה, דָּבָר וְהִפּוּכוֹ
תַרְתֵי מַשְׁמָעשְׁתֵּי מַשְׁמָעֻיּוֹת לַדָּבָר, עניין שאפשר לפרש בשתי דרכים או מובנים