ביום 23.2.2025 פרסם בית המשפט העליון פסק דין בעניינה של עותרת שביקשה לבטל תנייה בהסכם גירושין שנחתם בינה לבין בן זוגה לשעבר ואושר בבית הדין השרעי, אלא שמבחינת עורכי הדין פסק הדין בעניינה של העותרת לא היה העיקר אל מה שבית המשפט העליון פסק בעניינה של עורכת הדין שייצגה את העותרת בעתירה ובקשר לשימוש שעושים עורכי דין בבינה המלאכותית בהגשת כתבי טענות לבית המשפט.
בית המשפט הקדיש בפסק הדין חלק נרחב ונכבד לביקורת על עו"ד של העותרת, אשר התבססה על פסקי דין בדויים שנוצרו ע"י כלי בינה מלאכותית. השופטים הדגישו את האחריות המקצועית של עורכי דין לוודא את נכונות המידע המוצג לבית המשפט. בית המשפט התריע מפני הסכנות שבשימוש לא מבוקר בבינה מלאכותית, אך ציין כי לטכנולוגיה זו יש גם יתרונות פוטנציאליים בתחום המשפטי.
"בינה מלאכותית בהיכל המשפט1
10. בשנים האחרונות הפציעה טכנולוגיה חדשה בתחום הבינה המלאכותית – בינה מלאכותית יוצרת (Generative Artificial Intelligence). בכוחם של כלים מבוססי בינה מלאכותית יוצרת, ובפרט כלים מבוססי מודלי שפה גדולים (Large Language Model), ליצור תכנים חדשים אשר נדמים כתוצרי חשיבה ויצירה של בני אנוש (להרחבה ראו: אביגדור גל ״בינה מלאכותית: העדשה הטכנולוגית״ משפט חברה ותרבות ח (ניבה אלקין-קורן ומעיין פרל עורכות, צפוי להתפרסם ב-2025)). באופן טבעי, גם על העולם המשפטי לא פסחו החידושים הטכנולוגיים, והשימוש במערכות בינה מלאכותית הופך נפוץ יותר ויותר. הגם שטכנולוגיה זו עודנה בחיתוליה, ניכר כי טמון בה פוטנציאל רב לייעול וטיוב של מגוון משימות בתחום המשפטי. כבר כיום, בתי משפט בעולם עושים בבינה מלאכותית שימושים שונים למשימות משפטיות או ניהוליות, שבוצעו בעבר בידי בני אנוש. כך למשל, במספר מדינות בארה"ב נעשה שימוש במערכות מבוססות בינה מלאכותית לגיבוש הערכת מסוכנות של נאשמים (וראו:State v. Loomis, 881 N.W.2d 749, 752-754 (Wis. 2016) (להלן: עניין Loomis); Julia Dressel & Hany Farid, The Accuracy, Fairness, and Limits of Predicting Recidivism, 4 Sci. Advances (2018); משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה ומשרד המשפטים עקרונות מדיניות, רגולציה ואתיקה בתחום הבינה המלאכותית 48 (2023) (להלן: מסמך מדיניות ורגולציה בתחום הבינה המלאכותית)). אף במדינות אחרות, יישומים מבוססי בינה מלאכותית מסייעים בניהול תיקי בית המשפט, תוך תעדוף תיקים דחופים או כריכת תיקים קשורים לצורך טיפול משותף (Felicity Bell et al., The Austl. Inst. of Jud. Admin., AI Decision-Making and the Courts 35-36 (2022) (להלן: Bell); ולסקירה מקיפה על השימושים האפשריים בבינה מלאכותית במערכת המשפט ראו שם, בעמ' 42-19).
אף עורכי דין נעזרים בכלים אלו למטרות שונות. בין היתר, בינה מלאכותית מסייעת בניסוח הסכמים ובמיפוי טעויות וסיכונים הגלומים בהם (עידו בר-גיל "Legal Tech ו-Legal Operations בארץ ובעולם – מורה נבוכים" טכנולוגיות מתפרצות: אתגרים בדין הישראלי 557, 574 (ליאור זמר, דב גרינבאום ואביב גאון עורכים 2022)); היא משולבת בהליכי גילוי מסמכים (Bell, בעמ' 21-19); כך, בפרט, משמשות מערכות בינה מלאכותית לעריכת כתבי בית-דין, כשבכוחן להעשיר את הרקע לכתבי הטענות, לספק תובנות נוספות, לשפר ולטייב ניסוחים ולהצביע על קשיים וכשלים בטיעון המשפטי. עוד בכוחה של הבינה המלאכותית להנגיש את הדין עבור מי שאינם משפטנים (Task Force on A.I., N.Y. State Bar Ass'n, Report and Recommendations of the New York State Bar Association 44-46 (2024) (להלן: N.Y. State Bar Report).
על הפוטנציאל העצום שיש בכלי זה לסייע למערכת המשפט, עמד נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית, ג'ון רוברטס (John G. Roberts), שהקדיש את דבריו לסיכום שנת 2023 של מערכת המשפט הפדרלית, לעתיד הבינה המלאכותית במערכת המשפט. רוברטס התייחס לפוטנציאל הטמון בכלי הבינה המלאכותית לסייע למתדיינים, לעורכי הדין ולשופטים בחיפוש אחר פתרונות צודקים, מהירים וזולים – זאת מבלי לפגוע בזכויות משפטיות וחוקתיות, ובפרט בזכות להליך הוגן. כן העריך כי עבודתם של שופטים ועורכי דין עתידה להשתנות באופן משמעותי בעקבות שילובה של טכנולוגיית בינה מלאכותית במערכת המשפט, תוך שהוסיף, בנימה צינית, כי הוא צופה ששופטים אנושיים יישארו בתפקידם עוד זמן מה (Supreme Court of the US, 2023 Chief Justice's Year-End Reports on the Federal Judiciary 1-7 (2023)).
11. ואכן, את התועלות הפוטנציאליות העצומות הטמונות בכלי הבינה המלאכותית להתפתחות האנושית, ניתן רק לשער. אך ככל טכנולוגיה – גם בזו קיימים חסרונות וסיכונים, מהם כאלה המציבים אתגרים חדשים לעולם המשפט. אחד מאתגרים אלה הוא החשש לזליגת מידע שהוזן לתוך מערכת בינה מלאכותית. כך לדוגמה, ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין פרסמה גילוי דעת בו עמדה על הסיכונים האתיים הכרוכים בשימוש בכלי בינה מלאכותית. בגילוי הדעת עמדה על כך שהזנת נתוני לקוח אל מערכת בינה מלאכותית – ואפילו תוך השמטת פרטים מזהים – עלולה להוביל לזליגת מידע אישי ולפגיעה בפרטיותו של הלקוח, באופן העשוי לעלות כדי הפרת חובת הסודיות בה חייב עורך הדין (ראו לעניין זה את החלטה את/60/24 של ועדת האתיקה הארצית "גילוי דעת מקדים בעניין שימוש בבינה מלאכותית (AI) בעבודת עורכי הדין" לשכת עורכי הדין בישראל 4 (7.5.2024) (להלן: גילוי דעת ועדת האתיקה הארצית); ראו גם: מסמך מדיניות ורגולציה בתחום הבינה המלאכותית, בעמ' 80-79).
אתגר אחר, שכבר התעורר לא אחת בערכאות הדיוניות, נוגע לשאלת קבילותן של ראיות שנוצרו על-ידי מערכת בינה מלאכותית, לנוכח הקושי לבסס את מהימנותן, וחוסר היכולת להעמיד את יוצריהן לחקירה נגדית (ראו לעניין זה את ת"א (מחוזי חי') 34682-07-22 סונדרס-כונס נכסים נ' ברוך (13.11.2024), בו קיבל בית המשפט בקשה להוציא ממסכת הראיות חוות דעת שנוצרה על-ידי מערכת בינה מלאכותית; ואת ת"א 41416-12-23 (שלום חי') ל' ח' ס' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (9.12.2024), בו הורה בית המשפט למומחה שמונה מטעמו להתעלם ממסמך "ניתוח תיעוד רפואי" שנוצר על-ידי מערכת בינה מלאכותית). הקושי המרכזי בהקשר זה הוא לחשיפת המערכת השיפוטית למניפולציות אפשריות בתוכן המידע המובא לפניה. דוגמה קיצונית לכך היא ייצור 'ראיות' באמצעות טכנולוגית ה'דיפ-פייק' (Deepfake) – טכנולוגיה מבוססת בינה מלאכותית באמצעותה ניתן ליצור קבצי שמע, תמונות או סרטונים הנחזים כאמיתיים, של אירועים שלא היו ולא נבראו. בתי משפט ברחבי העולם כבר נדרשים להתמודד עם כמות גוברת של ראיות שמתברר שנוצרו באמצעות טכנולוגיות אלה; ומנגד – עם טענות לזיוף הנטענות נגד ראיות אותנטיות (להרחבה, ראו:Rebecca A. Delfino, Deepfakes on Trial: A Call to Expand the Trial Judge's Gatekeeping Role to Protect Legal Proceedings from Technological Fakery, 74 Hastings L.J. 293, 305-306 (2023)). לצד זאת, יש המצביעים על אפשרות המעבר מהחלטות שיפוטיות אנושיות להחלטות מבוססות בינה מלאכותית, ככזו הטומנת בחובה סיכון גובר להטיות, לאפליה ולפגיעה בזכות להליך הוגן; ואף טוענים לקיומה של 'זכות להחלטה אנושית' (לדיון מקיף בנושא, ראו: Aziz Z. Huq, A Right to a Human Decision, 106 Va. L. Rev. 611 (2020)). אלו רק מקצת מן האתגרים שמציבה הבינה המלאכותית לעולם המשפט.
12. אתגר נוסף, שדומה שהוא הרלוונטי לענייננו, משתקף מן התופעה המכונה הזיות הבינה המלאכותית (AI hallucinations). כינוי זה מתאר, בהשאלה מן הפסיכולוגיה, תופעה בה מערכת בינה מלאכותית 'הוזה'; דהיינו, יוצרת תוכן המכיל מידע כוזב או מטעה המוצג כעובדה (להרחבה על תופעה זו, ראו: SebastianFarquhar et al. Detecting Hallucinations in Large Language Models Using Semantic Entropy 630 Nature 625, 625 (2024); להרחבה על הזיות של כלי בינה מלאכותית במענה לשאלות משפטיות, ראו: Matthew Dahl et al., Large Legal Fictions: Profiling Legal Hallucinations in Large Language Models 16 J. Legal Analysis 64 (2024)). הקושי מתחדד בשל העובדה שמעיון בטקסט עצמו – קשה לדעת האם אכן מדובר בתוכן פיקטיבי, ואף מומחים בתחומם עשויים להתקשות בזיהויו (ראו למשל:Holly Else, Abstracts Written by ChatGPT Fool Scientists 613 Nature 423, 423). תופעה זו מצטרפת לכך שפעמים רבות המידע עליו נסמך האלגוריתם עשוי להיות מטעה, לא עדכני ואף מוטה במכוון (וראו: גילוי דעת ועדת האתיקה הארצית, בעמ' 4; N.Y. State Bar Report, בעמ' 21-20). תוצרים אלה נחזים להיות כה ענייניים והגיוניים, עד כי יש המסתמכים עליהם מבלי לוודא את נכונותם.
13. כך נעשה בעניין שלפנינו. על פי הודאת באת-כוח העותרת עצמה, היא נסמכה על "אותם אזכורים וציטוטים, עפ"י מידע שסופק לה ע"י אותו אתר שהומלץ לה עליו ע"י קולגות מבלי לוודא את נכונותם", כאשר ההפניות שקיבלה, והמובאות שהותאמו לה – לא היו ולא נבראו; והם אינם אלא חזיון תעתועים. דומה שפלט "ההזיה" שקיבלה נחזה בעיניה כה אמין, עד כי לא טרחה לבדוק את אמיתות תוכנו. כאן המקום לציין, כי אין זה המקרה הראשון בו הוגשו לבתי משפט כתבי בית-דין הכוללים אסמכתאות משפטיות בדויות מעשה הזיות בינה מלאכותית. כך קרה בעבר הקרוב, הן במחוזותינו (ראו: ת"א (שלום נוף הגליל-נצרת) 6701-04-22 אדר בעמקים נכסים בע"מ נ' קפלן (13.8.2024); רער"צ (שלום י-ם) 46608-07-24 חמדאן נ' המוסד לביטוח לאומי (10.12.2024)), הן בארצות הים (ראו, למשל: Mata v. Avianca, Inc., 678 F. Supp.3d 443 (S.D.N.Y 2023) (להלן: עניין Mata); Ex Parte Lee, 673 S.W.3d 755 (Tex. App. Waco 2023); Park v. Kim, 91 F.4th 610 (2d Cir. 2024)).
כפי שתואר, הישנותם של מקרים אלה הביאה את ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין לפרסם גילוי דעת בנושא, בהתייחס לחובות האתיות של עורך הדין בשימוש בכלי בינה מלאכותית בעבודתו (גילוי דעת ועדת האתיקה הארצית); ואף הביאה לפרסומה של אזהרה בעמוד הבית של אחד מאתרי המאגרים המשפטיים, הקוראת לעורכי דין לבדוק היטב תוצרי תוכנות בינה מלאכותית המשמשות לכתיבת כתבי בית-דין, בטרם יוגשו לבית המשפט.
על רקע זה, ובשל תכיפותם ההולכת ומתרחבת של מקרים מעין זה שלפנינו, ראיתי לעמוד על החומרה היתרה הטמונה בהגשת כתב בית-דין שלא נבחן עד תום, ועל הפרתה את החובות השונות בהן חייב עורך הדין.
חובותיו של עורך הדין2
14. כתבי הטענות של הצדדים הם אבני היסוד של ההליך המשפטי, כך בפרט בהליך האדברסרי. בראש ובראשונה, כתבי הטענות מהווים את 'יריית הפתיחה' של ההליך, הם מתווים את מסלול ההתדיינות, וככלל גם את קו הסיום להליך – משהם משרטטים את גבולות הגזרה להכרעה השיפוטית, כשלא בנקל יסטה מהם בית המשפט (ע"א 536/89 פז חברת נפט בע"מ נ' לויטין, פ"ד מו(3) 617, 626-623 (1992); רע"א 9123/05 אדמוב פרוייקטים (89) בע"מ נ' סיטי סטייט מקבוצת אלפו בע"מ, פסקה 12 (25.10.2007)). חשיבותם נובעת מכך שהם נועדו "לשמש מסגרת הגודרת את חזית המחלוקת בין הצדדים, וזאת בין היתר על מנת לקדם עקרונות של יעילות הדיון, ולאפשר לנתבע להתגונן כראוי אל מול טענות יריבו" (ע"א 8023/16 אור נ' ג'נאח, פסקה 8 (20.8.2019)). מחשיבותם של כתבי הטענות, וכלל כתבי בית הדין, להליך כולו, נגזרת החובה להגישם כשהם מדויקים, אמינים וערוכים כהלכה; באופן שהולם את חובת בעלי הדין ובאי-כוחם "לסייע לבית המשפט בקיום המוטל עליו לפי תקנות אלה […] תוך שהם מסייעים במימוש התכלית הדיונית, ובכלל זה העמדת הפלוגתות האמיתיות שבמחלוקת בין בעלי הדין, מיקודן, בירורן והכרעה בהן" (תקנה 3(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות)).
15. עורך דין המגיש כתב בית-דין שתוכנו בדוי, תוך שהוא נסמך על אסמכתאות שאינן קיימות, מועל בחובותיו, כלפי בעל הדין אותו הוא מייצג; כלפי בית המשפט; כלפי הצד שכנגד; וכלפי מקצוע עריכת הדין. אמנם, לא אחת חובותיו האתיות השונות של עורך הדין מצויות במתח זו עם זו, ולעיתים אף מתוארות כ'נאמנויות צולבות' (לימור זר-גוטמן "חובת עורך-הדין שלא להטעות את בית-המשפט" עיוני משפט כד 413, 414 (2000) (להלן: זר-גוטמן)), באופן היכול לעורר תהייה כיצד לגשר בין נאמנות אחת לאחרת (ראו, לדוגמה: בש"פ 196/97 מרטינז נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(5) 591 (1997)). אלא שאין זה המצב במקרה שלפנינו. בהגישו כתב טענות ובו טענות משפטיות בדויות, חוטא עורך הדין לכל חובותיו גם יחד.
16. ראש ותחילה – הוא מפר את חובותיו ללקוחו, המשליך את יהבו על מקצועיותו ועל אמינותו של בא-כוחו. החובה כלפי הלקוח מעוגנת בהוראת סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן: חוק לשכת עורכי הדין), ולפיה: "במילוי תפקידיו יפעל עורך דין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות"; וכן בכלל 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 (להלן: כללי האתיקה) אשר מורה כי: "עורך דין ייצג את לקוחו בנאמנות, במסירות, ללא מורא, תוך שמירה על הגינות, על כבוד המקצוע ועל יחס כבוד לבית המשפט". בהגישו כתב טענות בדוי, עורך הדין חוטא לחובתו לייצג את לקוחו במסירות, הוא פוגם באמונו, ואף שולל ממנו את ההזדמנות לשטוח טענותיו על בסיס טיעון משפטי שריר וקיים. כבר לפני שנות דור, ועוד בטרם עוגנה חובה זו בסעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, עמד בית משפט זה בהרחבה על חשיבותה:
"היחס שבין עורך-דין ללקוחו מיוסד על אמון בלי מצרים. הלקוח הוא לרוב הדיוט בענייני המקצוע, והוא סומך על עורך-הדין כי יילחם לו באמונה וכי יגן על זכויותיו במיטב כשרונו ויכלתו. חובתו של עורך-הדין היא, איפוא, לשרת את לקוחו בנאמנות ומסירות. הנאמנות ללקוח היא הדיברה הראשונה מן הדיברות שניתנו לעורכי הדין […] נאמנות זו היא רוח אפיו של המקצוע, היסוד עליו הוא בנוי. טול את מידת הנאמנות אשר הלקוח רוחש לפרקליטו ונטלת את נשמתו של המקצוע" (עמ"מ 9/55 עו"ד פלוני נ' יו"ר וחברי המועצה המשפטית, פ"ד י 1720, 1730 (1956). עוד לעניין זה, ראו: על"ע 9013/05 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב נ' עו"ד יורם, פסקה יא (3.9.2006); ע"א 3640/22 עו"ד כהן נ' בוכמן, פסקאות 39-38 (1.9.2024)).
17. חובת הנאמנות של עורך הדין ללקוח היא אמנם 'הדיבר הראשון', אך כאמור, אין היא חובה יחידה. לצידה שוכנת חובתו של עורך הדין כלפי בית המשפט (ע"א 6185/00 עו"ד חנא נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 366, 381-380 (2001) (להלן: עניין חנא)). חובה זו מוצאת ביטוי מפורש בסיפא של סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, שהוזכר לעיל, לפיה "במילוי תפקידיו יפעל עורך דין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות, ויעזור לבית המשפט לעשות משפט" (ההדגשה הוּספה). חובותיו של עורך הדין לבית המשפט נובעות מן התפיסה שעורך הדין הוא 'נאמן בית המשפט' (officer of the court), ועל יסודה נקבע כי "הצהרה עובדתית הנמסרת לבית-המשפט מפי עורך-דין […] מתקבלת, בדרך-כלל, כאמת בדוקה ומוסמכת. ביסוד האמון שבית-המשפט רוחש להצהרות פרקליטים ניצבת ההנחה שעורך-דין העושה את מלאכתו נאמנה אינו מצהיר על עובדה אלא לאחר שבדק ונוכח באמיתותה" (על"ע 4095/99 קובלר נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין, פ"ד נה(4) 11, 17 (2001) (להלן: עניין קובלר); עוד לעניין זה, ראו: על"ע 17/84 אורון נ' פרקליטות המדינה, פ"ד לט(1) 825, 832-831 (1985) (להלן: עניין אורון)). אמון זה שרוחש בית המשפט לעורך הדין מטיל על האחרון חובה "להעמיק חקור בדין ובעובדות ולהשתית כל טעוניו על יסודות אמת" ((חיים ה' כהן "FIAT IUSTITIA" הפרקליט לז 47, 49 (1987) (להלן: כהן)).
ואכן, מחובתו הכללית של עורך הדין לסייע לבית המשפט לעשות משפט נגזרת חובתו שלא להטעותו. חובה זו אף עוגנה בכלל 34(א) לכללי האתיקה שכותרתו "איסור הטעיה", המורה כי "לא יעלה עורך דין, בין בעל פה ובין בכתב, טענה עובדתית או משפטית ביודעו שאינה נכונה". החובה שלא להטעות את בית המשפט נועדה לאפשר הגעה לחקר האמת, לשמור על טוהר ההליך השיפוטי, להבטיח הליך הוגן ויעיל, ולשמור על כבוד המקצוע – ערכים הנחוצים לשם תפקודה התקין של מערכת המשפט (וראו: בר"ש 9951/16 עו"ד גרין נ' לשכת עורכי הדין – מחוז תל אביב, פסקה יז (26.2.2017) (להלן: עניין גרין); זר-גוטמן, בעמ' 419). סיכון ממשי נשקף לערכים אלה עת נטענות בפני בית המשפט טענות כוזבות. קריעת רקמת האמון שבין בית המשפט לעורך הדין עלולה לפגוע, לא רק בשאיפה להגיע לחקר האמת אלא גם לפגוע פגיעה אנושה ביעילות הדיון. ללא אמון זה, יידרש בית המשפט, כמו גם הצד שכנגד, לוודא כל טענה ועובדה, באופן שישית עלויות מופרזות הן על הצדדים להליך, הן על הציבור. העלאת טענות כוזבות היא, אם כן, מופע חריג בחומרתו, המכרסם ביסודותיו של האמון הנתון לעורך הדין – אמון שקיומו חיוני לפעילותה התקינה של מערכת המשפט.
18. כפי שכבר הוזכר, אדוות הפגיעה של הגשת כתב בית-דין המבוסס על טענות כוזבות הן רחבות, ומגיעות אף לצד שכנגד – הנאלץ להשקיע משאבים בחשיפתה של אותה הטעיה (עניין Mata,בעמ'449-448; זר-גוטמן, בעמ' 419). חמור מכך, העלאת טענה שאין יסודותיה אמת פוגעת בזכותו של הצד שכנגד למשפט הוגן: "בה במידה שעורך-דין מעונין בכך שיריבו לא יצליח לנצחו בדרכי 'עצמה' שאין להן ולצדק ולא כלום, בה במידה חייב הוא עצמו להקפיד על שלא יילחם מלחמתו אלא בנשק טהור, באמת וביושר" (כהן, בעמ' 50). דרישה זו עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב הדיונית שקנתה לה שביתה בענפי המשפט האזרחי; ואשר משמיעה חובה להצגת מצגים עובדתיים ומשפטיים מהימנים, בין היתר מקום בו יש לדברים השלכה על הצד שכנגד (בש"א 2236/06 חממי נ' אוחיון, פסקה 10 והאסמכתאות שם (5.6.2006)). הגשת כתב בית-דין המבוסס על טענות כוזבות עלולה לגרום נזק לכבוד מהם נהנה מקצוע עריכת הדין, עד כדי הפרת חובתו של עורך הדין לשמור על כבוד המקצוע (סעיף 53 לחוק לשכת עורכי הדין; כלל 2 לכללי האתיקה), ואף לפגוע באמון הציבור במערכת המשפט (עניין Mata,בעמ'449-448).
הכלים העומדים לרשות בית המשפט3
19. משהוגש כתב טענות מטעה לבית המשפט, כזה הכולל אסמכתאות משפטיות שלא היו ולא נבראו – מה כלים לו לבית המשפט לטיפול במצבים אלו? בפסיקה צוין לא פעם כי "המשפט מדדה בעצלתיים אחר חידושי העולם, וכי החקיקה אינה מדביקה את קצב התקדמות המדע וישׂוּמיו" (עע"מ 3782/12 מפקד מחוז תל אביב-יפו במשטרת ישראל נ' איגוד האינטרנט הישראלי, פ"ד סו(2) 159, 180 (2013); וראו בדומה: בג"ץ 5870/14 חשבים ה.פ.ס. מידע עסקי בע"מ נ' הנהלת בתי המשפט, פסקה יד (12.11.2015)). אכן, הטכנולוגיות המתפרצות מציבות אתגר ממשי לפתחם של בתי המשפט, הנדרשים לעיתים לפרש כללים משפטיים קיימים ולהתאימם למציאות הטכנולוגית המשתנה, משל היו נוסכים יין חדש לקנקנים ישנים, ולעיתים נזקקים הם ל"קנקנים משפטיים חדשים" (ע"א 9183/09 The Football Association Premier League Limited נ' פלוני, פ"ד סה(3) 521, 583 (2012)). ברם, דומני כי בעניין הטעיית בית המשפט עומדות רגלינו על קרקע איתנה ואין אנו נדרשים לכלים חדשים; בארגז הכלים של בית המשפט מצויים כלים המאפשרים התמודדות עם מקרה דוגמת זה המונח לפתחנו.
20. ראשית, ביכולתו של בית המשפט לסלק על הסף הליך המבוסס על כתב טענות מטעה, או כזה המכיל טענות ואסמכתאות בדויות, שהוגש לפתחו. הלכה מושרשת בשיטתנו היא, כי על המתדפק על דלתות בית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, לבוא בידיים נקיות ולהציג עניינו בצורה תמת לב תוך גילוי מלא של כל העובדות הרלוונטיות לעתירתו (בג"ץ 29/52 מנזר סנט וינסט דה פאול נ' מועצת עירית ת"א-יפו, פ"ד ו 670, 674 (1952) (להלן: עניין מנזר סנט וינסט); בג"ץ 7509/18 אוויסון ישראל בע"מ נ' משרד החוץ, פסקאות 36-35 והאסמכתאות שם (22.12.2020)). בית משפט זה לא יושיט סעד לטוען בפניו טענות כוזבות, ואפשר כי עתירתו תידחה על הסף בלא שטענותיו תידונה לגופן. כך הוא הדין, בין היתר, בעתירות מנהליות (ראו, לדוגמה: עע"מ 9562/10 שפיגל נ' החברה לשירותי איכות הסביבה בע"מ, פסקה 21 (2.4.2012)); בבקשות לסעדים מן היושר, דוגמת סעדים זמניים (ראו, לדוגמה: ע"א 121/65 נחמד נ' ביג'יו, פ"ד יט 578, 582-581 (1965) (להלן: עניין נחמד); רע"א 8567-08-24 קבוצת חנן מור השקעות 2006 בע"מ נ' יוחננוף, פסקה 24 (5.12.2024)); בבקשות לסעדים הניתנים במעמד צד אחד (ראו, לדוגמה: ע"א 837/87 הוידה נ' הינדי, פ"ד מד(4) 545, 555-553 (1990)); ובהליכי פשיטת רגל וחדלות פירעון (ראו, לדוגמה: ע"א 4401/21 אמיתי נ' קרויז, פסקאות 37-34 (15.11.2023)). בהתאם לכלל זה, "עלולים התנהגות בלתי הוגנת מצד המבקש, או נסיון להטעות את בית-המשפט, להביא לדחיית הבקשה על הסף" (עניין נחמד, בעמ' 581).
21. עילת סף נוספת העומדת לרשות בית משפט זה היא סילוק על הסף בשל היעדר תשתית משפטית מספקת. תקנה 2 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984 מורה כי על העותר לפרט לא רק טענות שבעובדה אלא גם נימוקים שבחוק המבססים את עתירתו (וראו בדומה לעניין עתירות מינהליות: תקנה 5(ב)(5) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000). בהתאם, וכפי שנפסק בעבר, על עותר הפונה לבית המשפט הגבוה לצדק להציג טיעון משפטי מפורט ומבוסס די צורכו, וככל שלא עשה כן – ניתן לדחות את עתירתו (ראו, מיני רבים: בג"ץ 6644/22 אור ירוק מרכז נהיגה בע"מ נ' רשות הפיתוח, פסקה 11 (30.11.2022)). ואם כך ההלכה מקום בו נטענות טענות משפטיות בעלמא, קל וחומר במקום בו נטענות טענות כוזבות.
22. אף בהליכים אזרחיים רשאי בית המשפט, במקרים המתאימים, למחוק כתב תביעה המבוסס על טיעון משפטי בדוי. תקנה 41(א) לתקנות מקנה סמכות לבית המשפט להורות על מחיקת כתב תביעה בכל עת, על יסוד נימוקים שונים, וביניהם הימנעות מקיום הוראה מהוראות התקנות, או בשל "כל נימוק אחר שלפיו הוא סבור שראוי ונכון למחוק את התביעה" (תקנות 41(א)(4-3) לתקנות). עוד באפשרותו של בית המשפט האזרחי, אם סבר שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט, למחוק את כתב טענותיו מטעם זה בלבד (תקנה 42 לתקנות). יוזכר בהקשר זה, כי תקנה 4 לתקנות שכותרתה "שימוש לרעה בהליך השיפוטי", אוסרת על בעל דין או בא כוחו לעשות שימוש לרעה בהליכי משפט, "ובכלל זאת פעולה בהליך שמטרתה או תוצאתה לשבשו" (ההדגשה הוּספה).
23. כלי נוסף הנתון בידו של בית המשפט הוא הטלת הוצאות אישיות על עורך הדין שהגיש כתב טענות בדוי. סמכות זו – של הטלת הוצאות אישיות על עורך דין – הוכרה בפסיקה זה מכבר בכל סוגי ההליכים (עניין חנא, בעמ' 378-377; בע"מ 3778/12 עו"ד גלפנבויים נ' מדינת ישראל, פסקאות 13-11 (29.9.2014) (להלן: עניין גלפנבויים); ע"א 6681/21 קילקר נ' נועם, פסקאות 42-41 (12.7.2023) (להלן: עניין קילקר)). בהליכים אזרחיים, אף זכתה סמכות זו לעיגון מפורש בתקנה 151(ג) לתקנות מקום בו עשה עורך הדין "שימוש לרעה בהליכי משפט או לא מילא אחר תקנות אלה", אולם, כאמור, נעשה בה שימוש גם בהליכים נוספים (ראו, לדוגמה: עניין מנזר סנט וינסט, בעמ' 676-675; עע"מ 2294/12 וגנר נ' מדינת ישראל (11.9.2013); ע"א 4845/95 ניר נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(2) 639 (1995) (להלן: עניין ניר)).
בהתאם להלכה הפסוקה, חיובו של עורך דין בהוצאות ייעשה בזהירות ובנסיבות מיוחדות (עניין חנא, בעמ' 379; עניין גלפנבויים, בפסקה 21; עניין קילקר, בפסקה 43). עוד נקבע כי על בית המשפט מוטלת החובה להתרות בפני עורך הדין, מבעוד מועד, כי בכוונתו לחוב אותו אישית בהוצאות; ולאפשר לו להשמיע את דברו בנושא (עניין חנא, בעמ' 375-374; עניין גלפנבויים, בפסקה 21; עניין קילקר, בפסקה 44). זאת, לנוכח ההיבט העונשי המתלווה לצעד זה, ומן הטעם שבמהלך הדברים הרגיל, כל מעייניו של עורך דין נתונים למרשהו, ואין הוא עסוק בהגנתו-שלו, עד ש"נותר אגפו האישי חשוף ובאין הגנה" (עניין חנא, בעמ' 375-374). לאורך השנים מנה בית משפט זה מקרים שונים בהם ראוי ונכון להשית הוצאות אישיות על עורך הדין. כך, במקרה שהתנהלות עורך הדין חורגת במידה ניכרת מחובותיו לסייע לבית המשפט לנהל את המשפט באופן יעיל והוגן; מקום בו נגרמו לבית המשפט או לצד שכנגד הוצאות יתרות אך בשל התנהלות עורך הדין; וכאשר התנהלות עורך הדין נועדה לגרום, או גרמה בפועל, להכשלת ההליך השיפוטי, או שהסבה נזק לעבודת בית המשפט (עניין ניר, בעמ' 647; עניין חנא, בעמ' 380; עניין גלפנבויים, בפסקה 21; עניין קילקר, בפסקה 43). נהיר, אם כן, כי הטעיית בית המשפט נמנית עם אותן נסיבות מיוחדות, משהיא עלולה להכשיל את ההליך השיפוטי ולהביא את בית המשפט לכדי הכרעה שגויה; ולמצער, כמו בענייננו, היא מצריכה את בית המשפט להשקיע תשומות מיותרות רק בשל אופן התנהלותו של עורך הדין. לא בכדי השיתו בית המשפט במקרים דומים של הטעיית בית המשפט, הוצאות אישיות על עורכי דין (ראו, לדוגמה: בג"ץ 308/52 קדרי נ' המפקח הכללי של משטרת ישראל, פ"ד ז 560 (1953); ע"א 7665/07 עו"ד רוזנצוויג נ' רהיטי צרעה בע"מ (25.3.2009); עניין גלפנבויים).
הטעם המצדיק לשקול חיובו של עורך דין, במובחן מחיוב לקוחו, בהוצאות אישיות במקרה כמו זה המונח לפתחנו, הוא החטא הכפול – הן כלפי בית המשפט, הן כלפי הלקוח עצמו. בהגשת כתב טענות פרי הזיית בינה מלאכותית, מבלי לוודא את אמיתות הטענות הכלולות בו, נפגע בראש ובראשונה האינטרס של הלקוח. על כן, הגם שהכלל הרגיל הוא כי בעל הדין – ולא עורך הדין – הוא הנושא בהוצאות ההליך (עניין חנא, בעמ' 380), במקרים מסוג זה, השתת הוצאות על הלקוח תהא בבחינת תשלום כפל: לא זו בלבד שנמנע ממנו ייצוג משפטי ראוי והולם, אלא שהוא אף יידרש לשאת במחיר התנהלותו הפגומה של בא-כוחו. דומה אפוא כי מקרים מעין העתירה דנן, בהם התרשל עורך הדין בהגשת כתב בית-דין בדוי, הולמים במיוחד שימוש בכלי של הוצאות אישיות (והשוו: ע"א 357/64 רקביץ נ' פקיד השומה גוש דן, פ"ד יח(4) 729, 738 (1964); עניין גלפנבויים, בפסקה 13)).
24. ולסיום יוער, כי הפרת חובתו של עורך דין שלא להטעות את בית המשפט עלולה לעלות כדי עבירת משמעת בהתאם להגדרתה בסעיף 61 לחוק לשכת עורכי הדין (ראו, לדוגמה: על"ע 3227/02 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו נ' רוכברג, פסקה 9 (23.1.2003) (להלן: עניין רוכברג). זאת, מבלי למצות, בין בשל הפרת איסור ההטעיה הקבוע בכלל 34 לכללי האתיקה (עניין גרין, בפסקה יז; עניין רוכברג); ובין בשל הפרת החובה לשמור על כבוד המקצוע (סעיף 53 לחוק לשכת עורכי הדין וכלל 2 לכללי האתיקה; ראו עניין קובלר, בעמ' 17-16; עניין אורון; וראו גם את הוראות סעיף 54 ו-61(3) לחוק לשכת עורכי הדין).
25. לסיכום הדברים, בארגז הכלים השיפוטי מצויים כלים משפטיים ההולמים התמודדות עם כתב בית-דין מטעה. אציין כי במקרה דנן, משמדובר במקרה ראשון מסוגו שהובא לפתחו של בית משפט זה, והרבה לפנים משורת הדין, לא מצאתי לעשות שימוש באיזה מבין כלים אלה. ואולם, מן הראוי כי במקרים עתידיים דומים, ובתנאים ההולמים זאת, יעשו בתי משפט שימוש בסמכויות הנתונות להם בכדי לשמור על טוהר ההליך המשפטי ותקינותו. אין זו זכות אלא חובה.
26. ולפני סיום יובהר – אין בחומרת המעשה שלפנינו, ובחששות שהוא מעורר, כדי להעיב על שימושים ראויים שניתן לעשות בכלי בינה מלאכותית. אל לנו לשפוך את התינוק עם המים. כפי שפירטתי לעיל, בכלי הבינה המלאכותית טמון פוטנציאל רב לשיפור מרחיק לכת של המלאכה המשפטית; הגברת הגישה לערכאות והנגשת הדין; העמקת המחקר המשפטי ושיפור כתבי הטענות; ייעול ההליכים וקיצור משך ההתדיינות; השגת פשרות; והפחתת העומס על מערכת המשפט. אין זה ראוי כי מפני החששות המובנים נחמיץ תועלות אלו. יתרה מזו. נוכח קצב התקדמותה של טכנולוגיה זו, והדינמיות המאפיינת אותה, יש הסבורים כי לא ירחק היום שחובותיו של עורך הדין ישמיעו צורך להיעזר בכלים אלו (Jessica R. Gunder, Rule 11 Is No Match for Generative AI, 27 Stan. Tech. L. Rev. 308, 358-359 (2024); Ed Walters, The Model Rules of Autonomous Conduct: Ethical Responsibilities of Lawyers and Artificial Intelligence 35 Ga. St. L. Rev1073, 1076-1079 (2019); N.Y. State Bar Report, בעמ' 29; והשוו: Ellie Margolis, Surfin' Safari – Why Competent Lawyers Should Research on the Web, 10 Yale J.L. & Tech. 82, 119 (2007)). אף יש לקחת בחשבון את האפשרות כי חששות אליהם אנו נדרשים כיום, יזכו במרוצת הזמן למענה טכנולוגי מספק; וכי הכללים שיפים לשעה זו, יפנו מקומם לכללים עדכניים ומתאימים יותר (והשוו: מסמך מדיניות ורגולציה בתחום הבינה המלאכותית, בעמ' 99-97; עניין Loomis, בעמ' 753).
ואולם, לעת הזו יש להדגיש כי שימוש שעושים עורכי דין בכלי בינה מלאכותית, אין משמעו כי הם יכולים להתפרק מאחריותם ומשיקול דעתם המקצועי. חובותיהם המקצועיות של עורכי דין דורשות לעשות בטכנולוגיה זו שימוש אחראי, זהיר וביקורתי, להבין לעומקן את יכולותיה ומגבלותיה, ולהתעדכן מעת לעת בכל הנוגע לחולשותיה וחוזקותיה (גילוי דעת ועדת האתיקה הארצית, בעמ' 2). בפרט, אין הם רשאים להגיש לבית המשפט כתבי בית-דין שלא נבדקה אמינותם ודיוקם בדוק היטב, שלא לומר כתבי בית דין מוטעים ומטעים, תוך הסתמכות עיוורת על הכלים האמורים."
השלכות והמלצות:
לא הוטלו סנקציות ישירות על באת-כוח העותרת, אך הוחלט להעביר את פסק הדין לעיון מנהל בתי המשפט לנוכח התופעה המתפשטת של שימוש בבינה מלאכותית בעריכת כתבי טענות.
בג"ץ הבהיר כי בעתיד ייתכן שימוש בכלים משפטיים נגד עורכי דין המטעים את בית המשפט באמצעות מידע כוזב.
סיכום:4
בג"ץ דחה את העתירה גופה בנימוק שבית הדין השרעי פעל כחוק, וכי אין עילה להתערבות. עם זאת, פסק הדין מהווה אזהרה מפני שימוש רשלני בבינה מלאכותית בעריכת כתבי טענות, תוך הדגשה של אחריות מקצועית של עורכי דין לבדיקת מקורותיהם.
האמור כאן איננו מהווה יעוץ משפטי ולא תחליף ליעוץ משפטי, נתקלתם בבעיה מומלץ לפנות לקבלת יעוץ משפטי פרטני בקשר למקרה הספציפי שלכם.
עורכי דין, רוצים להישאר מעודכנים וללמוד עוד על בינה מלאכותית ואיך להשתמש בה באופן תקין, הצטרפו לקבוצה המיועדת לעורכי דין בלבד בעניין בינה מלאכותית בווטסאפ. https://chat.whatsapp.com/KGWoLrcYSPBEdNqNeoWK2F
- בינה מלאכותית בהיכלי המשפט
בית המשפט סקר בפסק הדין את ההתפתחות בשימוש בבינה המלאכותית בעשור האחרון, כלים מבוססי בינה מלאכותית יוצרת (Generative AI) משולבים יותר ויותר בעולם המשפטי, ומשמשים לסיוע בעריכת כתבי טענות, חיפוש פסיקה, ניסוח מסמכים משפטיים ואף ניהול תיקים. בתי משפט במדינות שונות, כולל ארה"ב, החלו להשתמש בבינה מלאכותית להערכת מסוכנות של נאשמים, לניהול עומסי תיקים ולשיפור היעילות השיפוטית.
עם זאת, לצד היתרונות, ישנם סיכונים משמעותיים כגון זליגת מידע אישי, יצירת תוכן מטעה (AI hallucinations) וסיכון למניפולציות של ראיות משפטיות, כולל זיוף מסמכים באמצעות Deepfake. המקרה הנוכחי מדגים את אחת הבעיות המרכזיות: הסתמכות עיוורת של עורכת הדין על מערכת בינה מלאכותית, שהובילה להגשת עתירה עם 36 הפניות שגויות לפסקי דין, מתוכן 24 כללו ציטוטים שלא היו ולא נבראו.
בעקבות זאת, השופטים הדגישו את החשיבות של שימוש מבוקר וזהיר בטכנולוגיה זו, תוך שמירה על סטנדרטים משפטיים וקריטריונים של אמינות ובדיקה מקצועית.
↩︎ - חובותיו של עורך הדין
בית המשפט הדגיש כי עורכי דין הם נאמני הצדדים שהם מייצגים, אך גם נאמני ההליך המשפטי. חובותיהם כוללות:
חובת נאמנות ללקוח – עורך דין מחויב לייצג את לקוחו בנאמנות ובמסירות (סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין). הסתמכות על מידע כוזב גורמת ללקוח נזק ישיר.
חובת יושר והגינות כלפי בית המשפט – על עורך דין להגיש כתבי טענות אמינים ומדויקים (כלל 34(א) לכללי האתיקה). הגשת מסמך המבוסס על פסקי דין בדויים מהווה הטעיה חמורה.
חובת תום הלב כלפי הצד שכנגד – הצגת טענות שגויות גוררת השקעת משאבים מיותרת, פוגעת ביעילות ההליך המשפטי ועלולה לפגוע במשפט הוגן.
שמירה על כבוד המקצוע ואמון הציבור – הגשת מסמכים שקריים מערערת את אמון הציבור בעורכי הדין ובמערכת המשפט כולה.
בית המשפט ציין כי עורכי דין אינם יכולים להתנער מאחריותם בטענה שהם הסתמכו על טכנולוגיה מסוימת, והם מחויבים לבדוק את כל המידע שהם מגישים לבית המשפט.
↩︎ - הכלים העומדים לרשות בית המשפט
בית המשפט ציין כי ישנם כלים משפטיים קיימים להתמודדות עם מקרים של הגשת כתבי טענות המבוססים על מידע שקרי, וביניהם:
דחיית העתירה על הסף – עתירה שהוגשה בתום לב, אך כוללת מידע כוזב, עשויה להידחות בשל חוסר ניקיון כפיים.
סילוק תביעה מחמת שימוש לרעה בהליך השיפוטי – תקנות סדר הדין האזרחי מאפשרות מחיקת כתב טענות במקרה של הצגת מידע כוזב, או כאשר ההליך מנוצל לרעה.
הטלת הוצאות אישיות על עורך הדין – בתי המשפט יכולים להטיל הוצאות אישיות על עורך הדין שהגיש מסמך כוזב, ובכך להרתיע מפני התנהלות דומה בעתיד.
פתיחת הליך משמעתי בלשכת עורכי הדין – הטעיית בית המשפט עלולה להוות עבירת משמעת, דבר העלול להוביל להליכים משמעתיים נגד עורך הדין שהגיש את המסמך.
למרות שהשופטים בחרו שלא להטיל סנקציה ישירה במקרה זה, הם הדגישו כי במקרים דומים בעתיד יש לנקוט בצעדים חמורים יותר כדי לשמור על טוהר ההליך המשפטי.
↩︎ - סיכום
בית המשפט הכיר בהזדמנויות וביתרונות של שילוב בינה מלאכותית בעולם המשפט, אך גם התריע על הסכנות שבהסתמכות לא מבוקרת על כלים אלה. עורכי דין מחויבים לבדוק ולאמת כל מידע לפני שהם מגישים אותו לבית המשפט. בעתיד, בתי המשפט עשויים לנקוט בצעדים מחמירים יותר, כולל דחיית עתירות, מחיקת תביעות והטלת הוצאות אישיות על עורכי דין שיציגו מידע כוזב.
↩︎
עורך דין מקרקעין ונוטריון יוסי משולם 